Par desmit minutem vecaks

What "anti-system," "anti-Soviet" things could be seen in the Herz Frank's (cameraman Juris Podnieks) small film "Ten Minutes Older" (1978) that became an original business card of both Frank and the new Latvian documentary filmmaking? In this one-take film, a very small boy, with great devotion, lives through apparently a theatre show (film viewers see neither the stage nor hear what actors talk), he laughs, he cries, his facial expressions change continuously, and from this we can read all what he feels. It is very amusing to follow it. And is this all? The longer you watch the screen, the more worrisome you feel. Ideas are coming into your mind about what will happen to the young hero when he grows up, how his life will develop. And then, insensibly, you look back to your own life; what has happened to you since you were as ' old as this boy? And why the ability to live with such devotion has been " lost? Why the ten minutes are so thick and where the time of my only life is lost? There are no words in this film, but there is something that does not let you go and, actually, makes you think about the meaning of life.Merely a little film. Why should the authorities turn against it? It could be even used as advocacy for the beauty of childhood in the Soviet country. Unless it would make you think so irresistibly...(more...)
Герц Вульфович Франк (17 января 1926, Лудза) - латвийский и израильский кинодокументалист.
פרנק, יליד לטוויה, הוא ממייסדי אסכולת הקולנוע התיעודי הפואטי של ריגה; אסכולה הדוגלת בחשיפת הערך האמנותי של המציאות המתועדת באמצעים פואטיים-פילוסופיים ומדגישה את חשיבותה של שפה חזותית ייחודית. "אני לא עושה סרטים, אלא מצלם את החיים, מתבונן בהם", הוא אומר בראיון בדירתו בירושלים. "אני מאמין שכמו אלוהים שיצר את האדם בצלמו, גם אנחנו מצלמים את המציאות בצלמנו. כלומר, אנחנו מצלמים את זרם החיים שלפנינו, ותוך כדי כך רואים את בבואתנו משתקפת בזרם הזה. הרי את הסרטים שאני עשיתי, אדם אחר היה עושה באופן אחר".
פרנק הוא מאסטרו, הוא אחד הבמאים הגדולים של הקולנוע הדוקומנטרי העולמי", אומר לב, במאי סרטי תעודה בעצמו ומרצה לקולנוע בבצלאל ובבית הספר סם שפיגל. כל סרטיו של פרנק מנסים לחשוף את המתרחש בנבכי הנפש האנושית, ולדברי לב, הם בעלי עוצמה ויזואלית עזה בין היתר בזכות יכולתו המרשימה לתעד נופים, חללים ופנים של אנשים. "פרנק הוא החוקר הגדול של נפש האדם בקולנוע התיעודי. הסבלנות שלו להתבונן היא קולנוע דוקומנטרי קלאסי במיטבו, ובמובן הזה הוא באותה ליגה עם דוד פרלוב", אומר לב. הוא מוסיף כי קוסאקובסקי, במאי התעודה הרוסי המוערך, היה תלמידו של פרנק ומקפיד לתת לו את הקרדיט על כך .
(להמשך)